החלטה
לפני בקשת תובע להפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו, אם תידחה התביעה .
1.המבקשת הינה הנתבעת בתובענה זו. בעת בניית טרמינל נתב"ג 2000 שימשה המבקשת כקבלן ראשי לעבודות בנייה שונות, לרבות עבודות אלומיניום. לצורך כך התקשרה עם חברה טורקית, שהתובעת שימשה כקבלן משנה שלה. לימים, חדלה אותה חברה מפעילותה והתובעת המשיכה את עבודות האלומיניום ללא הקבלן הראשי, בהתקשרות חוזית ישירה עם המבקשת.
2.לטענת התובעת, נאלצה לבצע עבודות נוספות רבות מעבר למוסכם מראש, ואף שינויים שנבעו מכשלים שנבעו מכשלי המזמין.
לטענת התובעת בכתב התביעה, בעת שהגישה חשבונות לתשלום, הוסכם כי החשבון האחרון איננו מסלק את מלוא תביעותיה באשר לתוספות ולשינויים, ואלו יבואו על פתרונם באמצעות אנשי מקצוע אשר יבחנו את טענותיה. משלא נערך כל בירור כזה- הוגשה תביעתה.
לעניין היריבות בין הצדדים מסתמכת התובעת על הסכם בינה לבין הנתבעת מיום 17/7/01.
3.בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי ההסכם בינה לבין התובעת נעשה Back to back אל מול רשות שדות התעופה, אשר הייתה המזמינה, המתכננת והמנהלת של פרויקט נתב"ג 2000 וכי האחרונה היא האחראית לשינויים ולתשלומים מכל מין וסוג שהוא שנערכו במהלך הפרויקט. בשל כך נשלחה הודעת צד ג' כנגד הרשות.
לטענת הנתבעת, כל שינוי, תוספת או דרישה כפופים לאישורה של רשות שדות התעופה, וכי בשל סירובה של האחרונה, נאלצה הנתבעת להגיש כנגדה תביעה כספית,בבית משפט אחר, הכוללת בתוכה גם את דרישות התובעת בתביעתה.
עוד טענה הנתבעת להתיישנות עילת התביעה, לנוכח העובדה שהעבודות הסתיימו בשנת 2004, למעלה מ7 שנים מהגשת התביעה.
4.בבקשה זו להפקדת ערובה מתבססת הנתבעת (להלן "המבקשת") על הוראות ס' 535 א לחוק החברות תשנ"ט 1999 במצטבר עם תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי וטוענת כי הנטל להוכיח את חוסנה הכלכלי מוטל על המשיבה, אשר בהיותה חברה זרה, קיים חשש ממשי כי לא ניתן יהא לגבות ממנה הוצאות.
תגובת המשיבה הינה כי מצבה הכלכלי איתן וכי היא פועלת בפרויקטים רבים ברחבי העולם. לראיה צירפה מסמכים המעידים על חוסן כלכלי. עוד טענה כי כתב התביעה על נספחיו, מגלה עילת תביעה מוצקה נגד המבקשת וכי תביעתה מתייחסת לא רק לעבודות, אלא גם לחומרי גלם שסיפקה, ואשר יש לה זכות לקבל תמורתן ללא קשר למחלוקת בין המבקשת לבין הצד השלישי. עוד טענה כי תביעתה (הנפרדת) של המבקשת כנגד הצד השלישי מגלה כי ברבים מן המקרים אחראית המבקשת, דווקא בגין דחיית הביצוע ואי התשלומים ובכל מקרה, אם תזכה בתביעתה ממילא תקבל את הסכומים שהמשיבה זכאית להם.
5.דיון
ההלכה, על פי ס' 535 א לחוק החברות הינה כי כאשר מוגשת תביעה ע"י חברה, מחייבים אותה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, אלא אם מצא בית המשפט כי ראוי ונכון שלא לעשות כן.
"בהקשר זה נעיר כי סעיף 353א לחוק איננו מתייחס לכאורה לשאלת סיכויי ההליך (סוגיה הנבחנת בעת הפעלת תקנה 519 לתקסד"א). יחד עם זאת, בסעיף 353א לחוק נאמר כאמור כי בית המשפט רשאי שלא לחייב את החברה בהפקדת ערבות, אם ראה שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערבות להבטחת הוצאות הנתבע והקושיה היא: האם ניתן לבחון את סיכויי ההליך במסגרת ה"רשאי" הנ"ל. לשיטתנו, השיקולים הכלליים המסדירים את סוגיית חיובו של התובע בהפקדת ערובה: איזון בין זכות הגישה לערכאות והזכות לקניין מחד גיסא לבין זכותו של נתבע ש"נגרר" להליך משפטי (שלא ייצא נפסד ולא ייפגע בקניינו גם אם יזכה) מאידך גיסא –חלים גם בענייננו. אחת מהמטרות העיקריות של הכוח לחייב תובע – בין אם הוא בשר ודם ובין אם הוא תאגיד - בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע. מכאן שבעיקרון אף סיכויי ההליך רלבנטיים.
13.מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו: פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג (דבר זה נלמד מהתיבה: "אלא אם כן", הכלולה בסעיף 353א לחוק). זאת ועוד – על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר – על דרך ההיקש –כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות – אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל)." (רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, 11/02/2009)
6.א. באשר למצבה הכלכלי, המשיבה פעילה ורווחית בפרויקטים גדולים ברחבי העולם. המסמכים שהגישה, לרבות אישורי בנקים, מלמדים כולם על חוסר סיכון וחוסן כלכלי. ההחלטה אליה התייחסה המבקשת (בש"א 22204/03) עסקה בבקשתה של המשיבה בהליכים כנגד חברה שחדלה מלפעול ומאיומה של אותה חברה לחלט ערבות, (לטענתה- שלא כדין). באותה בקשה טענה המשיבה כי כתוצאה מעבודתה בפרויקט שהופסק נגרמו לה נזקים רבים, ואולם אין ללמוד מכך על חוסר יכולת כלכלית לשאת בהוצאות. הנני מקבלת טענה זו.
7.אינני נדרשת לטענה כי המשיבה פטורה מהפקדת ערובה לנוכח שותפותה של מדינתה באמנת האג, זאת מכיוון שכפי שאסביר לעיל, השיקולים דלעיל והנוספים הם המביאים אותה למסקנה כי יש לפוטרה מחיוב זה.
8.ב. עילת התביעה- התובעת הוכיחה כי לכאורה הסכימו הצדדים כי המשיבה לא קיבלה את מלוא התמורה לעבודתה. כך נלמד מהמסמך ששני הצדדים חתמו עליו. עוד הוסכם כי יקבע מנגנון לבחינת הנושא. פעולת בירור זו אמורה הייתה להתבצע בארץ, אלא שהמבקשת לא יזמה אותו, וכפי שניתן ללמוד מתגובתה, כל עוד לא תקבל כספים מהרשות, לא תיאות לברר או לשלם לקבלני המשנה שלה, בין אם הינם זכאים לתשלום ובין אם לאו.
9.זאת ועוד, המשיבה זכאית, לכאורה, ללא בירור, לתשלום עבור חלקי חילוף וחומרי גלם, המהווים חלק ניכר מהתביעה. לדאבונה, בשל הסכסוך בין הנתבעת לבין הצד השלישי מוחזקת היא כבת ערובה ואין היא זוכה לבירור עניני של טענותיה.
לנוכח האמור לעיל נדחית הבקשה.